הנצחי נראה כה אין סופי;
ללא ספק, אלך בו לאיבוד .
תשובה;
תוכל ללכת לאיבוד רק בהיותך צורה.
צורות נראות בתוכך – חסר צורה.
אם את חסר צורה בעצמו,
היכן בדיוק תוכל ללכת לאיבוד
כאשר אין לך גבולות?
מה שאתה באמת הוא חסר גבולות , הגוף הוא נותן אשלייה כה חזקה של גבולות .
אשליית הגוף;
אשלייה של מחשבות ורגשות ועם הזמן הם נהפכו להיות מין עננים , שיש מסביבנו.
ואז יש לנו את הגרסה של עצמינו ״של איך הדברים צריכים להיות .״
כאשר הדברים אינם מסתדרים לפי עולם הרגשי שלנו – אנחנו מתחילים לסבול, להתנגד .
ואז כל הגוף מתנגד – הוא חווה תחושות ורגשות קשים והלופים נהיים בלתי ניתנים לעצירה .
ובסוף רק ככה אנחנו מכירים את עצמינו.
אנחנו בעיקר גוף מהלך המזוהה עם עולם המחשבות והרגשות –
מין כלא פנימי מפואר שכזה.
אז איך יוצאים משם?
בתור התחלה להבין שאתה זה מודעות אחת, קבוע , יציבה.
משהו פנימי , קבוע , יציב שלא משתנה.
יש אלוהים פנימה.
מין שמש.
ומסביב יש עננים .
המחשבות , הרגשות , התחושות , והעניין של איך הדברים צריכים להיות .
אלו הכל עניים , מחשבות ואנחנו לאט לאט צריכים להבין שאלו הם סך הכל דברים חולפים ,
ופנימה יש שמש.
ויש עניין מהותי שצריך לשים פה.
תפסיקו לחפש;
את השקט , את הקלות , את השלווה , את החופש .
תתחילו מזה שהכל כבר קיים.
הכל נמצא וזה אומר אתם הדבר שאתם מחפשים
תפסיקו לחפש , שבו ועיצמו את העיניים .
תשאלו:
״מי אני״?
